אני זוכרת תקרה עם עננים. עננים לבנים על רקע תכלת, והחדר קטן מאוד. יש בו רק מיטה. ככה אני זוכרת את זה. דלת הזזה, אני מסתכלת פנימה מהמסדרון. זה חדר השינה של גיא ואילת, ומאי קראה לי לראות את התקרה. הם גרו בשלושה בתים שונים. בראשון אני זוכרת רק חלון פנימי גדול. ובובות על הרצפה. אפשר לעשות תאטרון בובות דרך החלון הפנימי הזה, ואנחנו קטנות מאוד. זה בקושי זיכרון, אני מתקשרת לאמא, אני רוצה הביתה. הבית השני היה ברחוב שלנו, ברחוב השיטה. מאי פתאום עברה לגור לידי וזו היתה השנה הכי טובה אי פעם. אני זוכרת אותי הולכת אחריה לבית שלה, היא היתה אצלי ועכשיו היא רצתה ללכת. יש לי בובות של פוני קטנות מגומי קשיח בידיים. צבעויות. אני הולכת אחרי מאי ואני מנסה לשכנע אותה לחזור. אני מנסה להשלים איתה. הולכת את כל הדרךלאורך הרחוב מהבית שלנו לבית שלהם. מאי רוצה הביתה. הבית הזה הוא השני שלהם, כאמור. החצר מוזנחת ויבשה. אני זוכרת את עצמי יושבת מחוץ לדלת של המטבח. הם גרים ליד הגן של שלי, גן גאולה. הבית בנוי כמו רכבת. יש כניסה קדמית. ומסדרון, ואחד החדרים הוא החדר של גיא ואילת. ובסוף המסדרון מגיעים למטבח, ובמטבח אילת פעם הכינה פיצה. והזמינה אותנו לארוחת ערב. אני לא זוכרת שחוץ מזה ההורים שלנו היו נפגשים, ואף אחד שהכרתי לא הכין בעצמו פיצה. הבצק שלה היה רך מאוד, זו היתה הפיצה הכי טעימה שאכלתי. ליד השולחן העגול במטבח החשוך של הבית הזה עמדנו פעם עם יונתן בן דוד של מאי שהיה גדול מאיתנו בכמה שנים ואני סיפרתי שמתנדנדת לי השן ויונתן אמר “תראי” והוא הכניס את האצבע שלו לפה שלי ונדנד את השן שלי וזה הזיכרון האירוטי הראשון שיש לי. מתוך המטבח יש דלת שנפתחת החוצה לחצר החומה, שיש בה רק אדמה חומה והצמחים יבשים ומוביל משם שביל של מרצפות מרובעות גדולות ופעם ישבתי שם לבד מחוץ לבית. הבית האחרון היה הבית שבו היינו הכי הרבה. בכניסה היה פיטנגו ופאפאיה שאף פעם לא טעמתי ממנה, אף פעם לא טעמתי בכלל פאפאיה עד שהייתי מבוגרת, אז פאפאיה היתה פרי חידתי ומסתורי בשבילי. לא ידעתי אם זה אמתי. כמו שלא ידעתי אם העץ שעועית גלידה שיש אצל סבתא של מאי הוא דבר אמתי ואם הפירות שלו הם באמת כמו שעועיות שגדל בתוכן צמר גפן מתוק כמו שקונים בלונה פארק. נכנסים לסלון, ועל הקיר ממול יש אוסף דיסקים גדול, ומבחינתי כולו היה דיסקים של הביטלס וכוורת. וליד הכניסה יש דלתות הזזה מזכוכית, ומחוץ להן יש מרפסת מרוצפת, ומעליה סככה פתוחה, ומעבר להן יש דשא, ובקצה הדשא עומד מבנה מעץ וזו הקליניקה של גיא, שהוא הומאופט, ולידה עומד עץ תות ועליו אולי יש בית עץ ומעבר לזה יש גדר שאפשר לחצות אותה אל שטח פתוח, אולי שדה שגדל בו משהו. בתוך הבית, מימין לדלת הכניסה יש ספות בצורה של ר', ופעם מאי ישבה שם עם אבא שלה כשהוא הביא לה מתנות מאנגליה, היה שם כובע ליצן צבעוני מקטיפה עם פעמונים בקצוות, והיה משחק כזה של חישוק שמסתובבים עליו חרוזים צבעוניים, ואני הייתי הכי טובה בזה מכולם, וכשאבא שלי נסע לאנגליה ביקשתי שהוא יביא לי בדיוק את אותם דברים, הוא הביא כובע אבל חישוק כזה הוא לא מצא ומאז ראיתי משחק כזה רק פעם אחת נוספת בחיים, אבל החרוזים שהיו עליו היו כסופים ולא צבעוניים. אחרי הסלון הקטן הזה עם הדיסקים והספות יש פינת עבודה, ושם עומד המחשב של גיא, שהוא מחשב מקינטוש ויש עליו משחקים הרבה יותר יפים מבמחשב של אבא שלי, ואני הכי טובה בהם ועוברת את כל השלבים. כל הזמן רציתי לבוא למאי לשחק במחשב ואפילו שידעתי שזה לא מנומס לבוא רק בשביל זה לא יכולתי להתאפק וביקשתי. זה הזיכרון של דחף כפייתי הראשון שיש לי. משם ממשיכים למטבח, זה הכל חלל אחד הסלון פינת העבודה והמטבח. ובמטבח יש שולחן ארוך מעץ כבד וכהה, ואני אוכלת סוכר חום מצנצנת. אצלנו אף פעם לא היה סוכר חום, והסוכר הזה טעים לי. על הקירות תלויים מדפים ויש עליהם ספרי בישול ותבלינים. אני זוכרת שתמיד היה להם בבית סלוטייפ חצי שקוף, בגוון מט, ועמימות כזו וחיספוס כזה של המגע שלו, והיה לו ריח מיוחד מתוק עמוק פלסטיקי והייתי פותחת אותו בשביל להריח. פעם חלמתי שאני יושבת ליד השולחן הגדול במטבח, ואני פותחת צנצנת שחורה של טיפקס, ואני מריחה אותה וזה רעל והחדר מסתחרר סביבי והראש שלי נזרק אחורה ואני מתה. ואני חושבת – אני מתה. מול המטבח יש דלת לחדר של גיא ואילת. נדמה לי שלא הבנתי למה הם לא צבעו גם כאן את התקרה כמו שמיים, מי יכול לוותר על דבר כזה? ואחרי כן מתמשך מסדרון, וממנו יש דלתות לחדרים של הילדים, אני לא יודעת באיזה מהם מאי גרה. בראשון היה הלול של נור, וארון גדול ואני ומאי היינו משחקות שם בבובות. נור היתה תינוקת וההורים שלי היו אומרים שגיא ואילת משאירים אותה לבד בבית ויוצאים לבלות, והיא בוכה כל הלילה. וים גר בחדר השני וההורים שלי אמרו שאילת וגיא לא אוהבים אותו, ואומרים עליו שהוא ילד נאחס ואיך אפשר לומר דבר כזה על ילד. בחדר הזה היה ציור על הקיר, של שדות ובית קטן ושמיים, והוא היה מצוייר בצבעים בהירים, ובמשיכות מכחול עגולות כאלו, כמו ציור ענני. מאי אמרה שדודה שלה ציירה את זה. ואחרי החדרים, בהמשך המסדרון היה חדר אמבטיה, והיינו חייבות לשטוף את הרגליים כל פעם שהגענו יחפות מבית ספר. והסבון היה קשה ומחורץ, בגוונים של וורוד ולבן מעורבבים, והיה לו ריח של קוקוס. ומאי אמרה שאבא שלה אומר שבכלל לא צריך לצחצח שיניים עם משחה וכשסיפרתי את זה לאמא שלי היא כעסה מאוד ואמרה שאני כן אצחצח עם משחה ושלא יגידו לי שטויות.