אני זוכרת שער ברזל ירוק כהה, אני זוכרת את החריקה, או יודעת איך נשמעות חריקות שערים, אני זוכרת שהשער היה נמוך, אני זוכרת קפיץ, אבל אני לא בטוחה. אני זוכרת פיתוחי פרחים. השביל נמתח לשני הצדדים נפרש לחבוק את הבית. אני לא זוכרת אם היו מדרגות בכניסה, אבל הגיוני שכן. אני לא זוכרת את הדלת. אני זוכרת אפלולית בהול הכניסה. אני זוכרת איך סבתא זיווה נכנסה לבית והחתולה שרטה לה את הרגל שריטה עמוקה. אני זוכרת את הרגל של סבתא זיווה גדולה ולבנה, ודם. מצד ימין אפשר להכנס לסלון, מצד שמאל חדר העבודה של אבא, חדר צר וארוך, יש בו שולחן וכיסא ומדפים וקלסרים, וחלון מעל השולחן, וצפוף בו, ולא נכנסים אליו. פעם התחבאתי מתחת לשולחן אחרי שציירתי על צ'ק שהיה מונח שם על השולחן, אולי דיברתי בטלפון ושרבטתי תוך כדי. מההול יוצא מסדרון שמאלה ומגיע למטבח. המטבח קטן והצבע בו צהוב. יש בו שולחן מתקפל שיוצא מתוך הארונות. זה פטנט. מהמטבח נפתחת דלת אל המרפסת המקורה הקטנה, שם אמא עושה כביסה, מול המרפסת עץ פקאן. המרפסת עמוסה.