אני זוכרת רצפה ירוקה אחרת. אבל אני לא בטוחה אם זה היה סומסום ירוק או רצפה מצויירת של בתים בלב תל אביב. אני זוכרת כל פרט בבית בצורת זיכרון עמוק רווי. הארונות הישנים של המטבח, צבועים בצבע שמן לבן, הזחלים השחורים במרפסת, שהתרבו מתוך הדלי של הקומפוסט מעצמם, ונעמי שמחה עד שהשכנה שחלקה איתם מרפסת התלוננה, הגיגיות באמבטיה, כי האמבטיה היתה סתומה, והילדות בתוכן, ואור צהוב ורצפה צהובה, וטינופת מתוקה של משחת שיניים בריאותית וסבון טבעי וכביסה מלוכלכת שממלאה את כל החדר אמבטיה הגדול, ומכונת כביסה עשר קילו, ואת הכביסה תולים במרפסת ומתחת יש מכונית של עשירים כי זה שדרות רוטשילד ופעם נפל עליה משהו, אולי מוט ברזל ועשה נזק, אני לא זוכרת מה קרה. נעמי ועופר נתנו לי חדר, ואני עזבתי את הבית בבר כוכבא לכמה זמן. שי ואני ישנו שם במיטה גדולה, והרצפה היתה ירוקה ויכולתי לסגור את הדלת עם מנעול קרס קטן, זו היתה דלת הזזה. ובחדר ליד היה מחסן סדנא של עופר, והיו בכניסה מגירות עמוסות בברגים ודברים אחרים, ואופנים היו תלויות מהתקרה. בפעם הראשונה שבאתי לשם עופר הוציא רתכת וריתך משהו על הרצפה בין המטבח לסלון. ובסלון אף פעם לא היתה יותר רצפה מאשר ריצוף צעצועים, ותמיד היה ריח של שתן תינוקות כי אלודיה היתה תינוקת קטנה ונעמי רצתה לפשפש אותה. ואלני היתה ילדה כעוסה ושי היתה קטנה אבל יותר גדולה ממנה. והיתי יושבת איתן על השטיח ומשחקת איתן. והיתה תלויה מעלינו ציפור עץ מעופפת, ונעמי היתה קונה לילדות בגדים יפים ונעלים חדשות והיתה מראה לי, וידעתי שהיא רוצה עוד ילדה. פעם הבאתי לה ברבור עם שלושה אפרוחים על הגב, מהבובות פלסטיק היקרות שהתחילו למכור בשנים האחרונות, זה היה כבר אחרי שאני ועופר היינו מאוהבים, ובאמת רציתי שתהיה לה עוד ילדה, ואחרי שנה או שנתיים או שלוש היא באמת נולדה. זה היה אחרי שעופר ואני כבר נפרדנו, ונעמי גנבה לי עגלה מהחצר ופינצ'רה אופניים. אפילו אחרי הרומן שהיה לי לרגע עם אסף שגר על הגג שלהם, עם דשא סינטטי ובית שעשוי מפטנט שהוא המציא כמו חצי גליל, כמו מאורה. זה היה אחרי שלילה אחד היינו יחד בבית ברשי, שם גם היה הגג הזה, לא ברוטשילד, ואני נישקתי את נעמי על השפתיים הדקות שלה. היינו עומדים שם בכניסה לבית, בחדר מדרגות שהיה רק שלהם ועופר מילא בדברים על מדפי מתכת כמו של איל, מול הדלת היה חלון שהשקיף למטה אל הרחוב והיינו מעשנים סיגריות, למרות שאף אחד מאיתנו לא עישן לפני כן, ולמדנו לגלגל לאט לאט.